"איפה אתה רואה את עצמך בעוד 5 שנים?" אשת מחלקת משאבי אנוש שאלה אותי כאשר ישבתי מולה במשרד היחסית קרה אבל יפה. הרוטינה הזאת נעשתה תמיד לעובדים שהחברה מאמינה בו ורואה שהוא/היא נכס לטווח הארוך. אני מתכוון לנכס ולא בן אדם. היא המשיכה התסכלתה עליי וחיכתה לתשובה ממני. ראיתי אותה הרבה פעמים בקמפוס של החברה, חייב לציין שהיא הייתה מאוד יפה, "מה אתה רואה בעתיד שלך?" שאלה שוב. אז עניתי:
"עתיד... מה אתה עושה אחרי שאת מסיים לעבוד היום? אפשר להזמין אותך לכוס קפה, בבית קפה לבחירתך?"
"מה? אתה בטוח שאתה רוצה לצאת איתי. הרי אני האשת משאבי אנוש שלך..." היא אמרה את זה בהפתעה אבל יותר לכיוון של, בשוק.
"בהחלט... אם לא אכפת לך", אמרתי עם חיוך על הפנים.
אני כמעט קפצתי מהכיסא כאילו היא הציעה לי נישואים. עכשיו ידעתי את העתיד שלי. קפה, ארוחת ערב, ארוחת בוקר וצהריים, הכל איתה. לחזר אתרי האשת משאבי אנוש שלך יכול לעשות פלאים, כל בונוס והעלת משכורת אני ישר קונה לה מתנה, טבעת יהולים, שרשרות זהב, מה לא?
"אוקי, אני רוצה שתתרכז פה כדי שתוכל ללהבין את כוונתי." היא אמרה, מנסה לא ליצור קשר עין.
"אני ראיתי אותך הרבה פעמים בקפיטריה בעבר", אמרתי ברגע שחשבתי על העבר.
"אנחנו מדברים על מונחים של קריירה ושביעות רצון העובד", היא לא הצליחה למנוע מחיוך על פניה.
"שניה רגע אני מגיע לזה, שראיתי אותך עם המנהל שלי לא הצלחתי לעבוד כל היום, אם זה ממשיך ככה אני חושב שזה יפגע לי בקריירה."
היא התחילה לצחוק. ידעתי שהצלחתי להגיע עליה. אחרי הכל אני באמת הערצתי אותה.
"אני רואה שאתה לא במצב לדבר בצורה פורמלית אז אני פשוט אגיד לך את זה בצורה יותר ישירה." היא עצרה שניה להסתכל על השפתיים שלי והמשיכה. " כמו שאתה יודע איך מצב השוק היום, אנחנו לא יכולים לעלות לך את המשכורת. אז במקום זה אמרנו שאנחנו נשב איתך בצורה יותר אישית ונדסקס איך אנחנו יכולים לפצות אותך."
כל העולם פשוט התרסק עליי בין רגע. אני אפילו לא מקבל הלעה במשכורת! קמתי, הסתובבת לדלת הזכוכית וראיתי את שאר המסכנים שמחכים בתור לבשורות, כנראה דומות לשלי. רציתי לצעוק, "אני לא מקבל הלעה!!!!" אבל החזקתי את עצמי.
"אתה עדיין רוצה את הקפה?" היא שאלה אותי בזמן שיצאתי מהמשרד.
"אני אשתה במזוה.. תודה!"
-סוף-
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.